איככה אוכל וראיתי

השעה שבע ושלושים בבוקר. שעה עמוסה ברוב בתי העיר, הורים מארגנים את ילדיהם לפני היציאה למקומות הלימוד, בגדים נקיים ומגוהצים, סנדוויצ'ים עם ממרח אהוב ופרי לצדו נארזים בחום ואהבה של בית. בשעה עמוסה זו של בוקר נשמעות לפתע דפיקות גסות על הדלת.

הדלת נפתחת, שני שוטרים גברתנים ועמם עורך דין נכנסים אל תוך הבית, וניגשים מיד ללא אומר ודברים אל תוך החדרים, בחיפוש אחר דברי ערך, תוך רמיסת הפרטיות והפיכת הבית על קרבו וכרעיו, כשכל זה נעשה אל מול עיניהם המבועתות של הילדים המייללים בהיסטריה, אצים רצים לזרועות הוריהם שעומדים בצד חיוורים ומבוהלים – מבינים שאשר יגורו בא, וכך נראית פשיטה של "הוצאה לפועל" – ואינם יודעים מה לומר, ולו כדי להרגיע את עצמם, וודאי לא כדי להרגיע את הילדים.

בשלב מסוים, אחר שכמעט ולא מצאו דברי ערך, מוציא אחד השוטרים צו מעצר כלפי ההורה: "אתה בא אתנו".

לא. אין זה תיאור ספרותי מהעבר האפל. זהו מקרה אמיתי שאירע בשבוע האחרון אצל אחת המשפחות היקרות בעירנו, משפחה ובה כחמש עשרה נפשות, הגרה בדוחק ובצמצום בדירת שלשה וחצי חדרים, שנקלעה לחובות גדולים, באין כל אפשרות של פירעון; מה גם שלפני כחודשיים אם המשפחה שהיתה המפרנסת העיקרית פוטרה מעבודתה.

עורך דין שנכנס לעניין עוד קודם לכן, הגיע להסדר עם הבנקים על מחיקת כארבעים אחוז מהחובות תמורת פירעון השאר, אך אבי המשפחה לא הצליח לעמוד אף בתנאים אלו.

אין צורך לתאר את הקושי הנורא של ההורים; את הפגיעה האנושה בלבבות הרכים של הילדים; ואת המצב הקשה שמידרדר במהירות אל עבר קריסה טוטאלית.

רבני העיר שנכנסו לתמונה ישבו עם עורך הדין, כשלאחר מכן הורו על מגבית דחופה של כ‑270000 ₪, מה שבתוספת מחיקת ארבעים אחוז יוכל להועיל כעת כעזרה ראשונה, כדי שלאחר מכן ניתן יהיה להגיע להסדר כלשהו לגבי שאר הסכום.

בסייעתא דשמיא נמצא גמ"ח המוכן להלוות את כל הסכום באופן מיידי, תמורת הוראות קבע או אשראי שיגיעו מהציבור.

בקשת רבני העיר מופנית אלינו – אנא! אל נא נעמוד מנגד! נתאמץ ונעשה אפילו מעט מעבר ליכולתנו, כדי להציל משפחה יקרה זו מקריסה. נזכור כי עניי עירנו קודמים, וחובה עלינו לעמוד לצידה של המשפחה היקרה בשעה קשה זו.

הסכום הנדרש עתה אינו גדול מדי, ועם מעט מאמץ מצד כל אחד, ניתן יהיה לעזור לבני המשפחה ולמונעם מקריסה.

על פי בקשת הרבנים שליט"א ישתדל כל אחד לתת סכום של 150 ₪

לא נוכל לעמוד מנגד אל מול דמעותיהם של הילדים הרכים והוריהם – בני עירנו!