העצב לופת, העיניים דומעות, והלב מסרב להאמין. בבית האבלים יושבת משפחת קנובליך על אמם המחנכת הדגולה גב' לאה
קרן - לקטוף שושנים
בבית האבלים יושבת משפחת קנובליך על אמם המחנכת הדגולה גב' לאה – שנקטפה בדמי ימיה, אך בני העיר כולה כואבים; שכנים, הורים, תלמידות שזכו לחינוכה…
קרוניות של הוד פותחות לפתע את דלתותיהן, מגלות אוצרות של אמונה ויראת שמיים, שפיכו בה, פרחו והפריחו.
"את הרגש בתפילה נטעה בי המורה לאה!" מספרות תלמידות,
"היא הקנתה את הקריאה בתבונה ועם המון יחס אישי. מסיבת הסידור שערכה- כוונה תמיד למקום הנכון!" זוכרים הורי התלמידות, "גם כאשר התקשתה להגיע בבוקר למחרת המסיבה, לא ויתרה ועשתה מאמץ כדי להתפלל עם הילדות בפעם הראשונה מתוך הסידור!"
לחמה מול המחלה הקשה, הקפידה להסתיר את קשייה מהוריה, כדי שלא לצערם חלילה. כאשר בקשה לשוחח עמם, התקשרה ראשית לאחותה כדי שתבדוק האם קולה נשמע צלול ואינו מסגיר מאומה…
אך חשה מעט בטוב– הזדרזה להתקשר ולספר על מה שהספיקה לאפות ולבשל.
אהבת התורה שפיעמה בה, לא היתה מליצה בלבד! לא פלא, שכאשר פסק קול תורתם של מתמידי תשב"ר בבית הכנסת הסמוך – בגלל הקורונה, הצטערה על כך מאוד וכתבה בדמע לאחראים איזו שמחה הכניסו הקולות הטהורים לביתה.
גם בין מסדרונות בית החולים זכתה לקדש שם שמים, ולרופאה ששאלה האם איננה כועסת על הקב"ה, טרחה ופרטה בנעימות עד כמה עליה להודות. השיחה הותירה את הרופאה המומה ימים רבים.
ביקש הקב"ה לעטר את גנו באותה שושנה מופלאה, והותיר את בני משפחתה ואת העיר כולה דוויה והלומת צער.
עלינו מוטלת החובה לתת כתף ולתמוך בתשעת יתומיה שרק שנים מתוכם זכתה להוביל לחופה והקטן רק בן 5.